הייתי בטוחה שבאוגוסט - זהו זה! סופסוף אתפנה למשפחה ולעצמי וחסל סדר עבודות עד לשנה"ל הבאה..
אך מחשבות לחוד ומעשים לחוד...
בשבוע שעבר, ממש באחד באוגוסט, נסעתי לקרית ארבע להעביר סדנת בובות לסייעות בגנים.
את פני ואת פני רעות (תלמידתי הנאמנה והעוזרת הצמודה שהזעקתי לעזור לי בסדנא מרובת המשתתפים)
קיבלה רות היזמי, רכזת הגנים המקסימה של קרית ארבע.
היו שם כ-20 סייעות, והן התחילו לעבוד בהתלהבות על בובות הפרווה המשגעות שיצאו להן.
כבר אני מעלה לכאן את התמונות של רוב הבובות,
רק רציתי לספר על משהו שריגש אותי במיוחד:
בסוף הפעילות ניגשה אלי בשקט אחת מהסייעות ולחשה לי בקול נמוך ובשפה מעט עילגת,
שהיא מעולם לא הייתה מוכשרת באף תחום ולא ציפתה מעצמה לשום דבר מיוחד.
כשהיא הגיעה בבוקר ושמעה על הסדנא הצפויה להן, הייתה בטוחה שהיא תצא בלי כלום, כי היא פשוט לא מסוגלת לעשות משהו יצירתי. בעקבות ההדרכה שלנו היא יצאה עם בובה קטנטנה אך מתוקה מאד,
והיא לא האמינה למראה עיניה שלה יצא כזה דבר מקסים! אז היא רצתה להודות לי
על ההזדמנות המיוחדת הזאת, בה גרמנו לה להוציא מעצמה משהו שמעולם לא חשבה שהיה לה.
מזל שהיינו עם כל האדרנלין של הפעילות מסביב... אחרת הייתי מזילה דמעה מרוב התרגשות
מדבריה הפשוטים והנוגעים ללב...
רותי, ב"ה, הייתה מרוצה מאד מיצירות הפאר שנולדו שם תוך זמן כה קצר,
וחלקה לנו שבחים רבים...
ברוב נדיבותה, היא אף הציעה לי תשלום במזומן, שאחזיר לה כשאקבל את הכסף מהמועצה.
הצילו! למה לא כל האנשים שאני עובדת איתם כאלה מקסימים???
העדפתי לחכות לתשלום הרשמי ולא להכניס אותה לגרעון מכיסה הפרטי.
אני תוהה, למשל, למה עברו כבר 3 חודשים מאז שהצגתי את דג הזהב בגלבוע,
ועדיין לא קיבלתי את התשלום מ'סל תרבות'.
למה עברה יותר מחצי שנה וטרם קיבלתי תשלום על אחת ההצגות של חנוכה ממרכז הספר והספריות (שבינתיים הפסידו במכרז הממשלתי ונעלמו מהמפה).
אולי נקים מאהל מחאה גם על זה? על מוסר התשלומים הירוד לספקי תרבות במדינתנו???
טוב, מהר לפני שאני מתחילה את יומי עם טיפולי המסאז',
קבלו את התמונות של הבובות מהסדנא הנ"ל:
השבוע, באופן בלתי צפוי, אציג גם כמה הצגות באלווין ירושלים, לפני מבוגרים בסגנון החבר'ה שלי מעל"ה.
מקווה שיהיה טוב!
בשבוע שעבר יצאתי לפוש קמעה עם שיר בכורתי במלון בת"א.
נחנו עם בטן-גב, והיה לי מצויין להתבטל קצת ולנוח.
ככה נראינו מהמרפסת במלון:
תכלת נורא רצתה שאצלם אותה, וככה היא יצאה כמו דג, המתוקה הזאת:
חי חי חי!
מחרתיים ט' באב, זמן חורבן מקדשנו.
מאחלת לכולנו צום בריא ומועיל,
ושנזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן!
אך מחשבות לחוד ומעשים לחוד...
בשבוע שעבר, ממש באחד באוגוסט, נסעתי לקרית ארבע להעביר סדנת בובות לסייעות בגנים.
את פני ואת פני רעות (תלמידתי הנאמנה והעוזרת הצמודה שהזעקתי לעזור לי בסדנא מרובת המשתתפים)
קיבלה רות היזמי, רכזת הגנים המקסימה של קרית ארבע.
היו שם כ-20 סייעות, והן התחילו לעבוד בהתלהבות על בובות הפרווה המשגעות שיצאו להן.
כבר אני מעלה לכאן את התמונות של רוב הבובות,
רק רציתי לספר על משהו שריגש אותי במיוחד:
בסוף הפעילות ניגשה אלי בשקט אחת מהסייעות ולחשה לי בקול נמוך ובשפה מעט עילגת,
שהיא מעולם לא הייתה מוכשרת באף תחום ולא ציפתה מעצמה לשום דבר מיוחד.
כשהיא הגיעה בבוקר ושמעה על הסדנא הצפויה להן, הייתה בטוחה שהיא תצא בלי כלום, כי היא פשוט לא מסוגלת לעשות משהו יצירתי. בעקבות ההדרכה שלנו היא יצאה עם בובה קטנטנה אך מתוקה מאד,
והיא לא האמינה למראה עיניה שלה יצא כזה דבר מקסים! אז היא רצתה להודות לי
על ההזדמנות המיוחדת הזאת, בה גרמנו לה להוציא מעצמה משהו שמעולם לא חשבה שהיה לה.
מזל שהיינו עם כל האדרנלין של הפעילות מסביב... אחרת הייתי מזילה דמעה מרוב התרגשות
מדבריה הפשוטים והנוגעים ללב...
רותי, ב"ה, הייתה מרוצה מאד מיצירות הפאר שנולדו שם תוך זמן כה קצר,
וחלקה לנו שבחים רבים...
ברוב נדיבותה, היא אף הציעה לי תשלום במזומן, שאחזיר לה כשאקבל את הכסף מהמועצה.
הצילו! למה לא כל האנשים שאני עובדת איתם כאלה מקסימים???
העדפתי לחכות לתשלום הרשמי ולא להכניס אותה לגרעון מכיסה הפרטי.
אני תוהה, למשל, למה עברו כבר 3 חודשים מאז שהצגתי את דג הזהב בגלבוע,
ועדיין לא קיבלתי את התשלום מ'סל תרבות'.
למה עברה יותר מחצי שנה וטרם קיבלתי תשלום על אחת ההצגות של חנוכה ממרכז הספר והספריות (שבינתיים הפסידו במכרז הממשלתי ונעלמו מהמפה).
אולי נקים מאהל מחאה גם על זה? על מוסר התשלומים הירוד לספקי תרבות במדינתנו???
טוב, מהר לפני שאני מתחילה את יומי עם טיפולי המסאז',
קבלו את התמונות של הבובות מהסדנא הנ"ל:
השבוע, באופן בלתי צפוי, אציג גם כמה הצגות באלווין ירושלים, לפני מבוגרים בסגנון החבר'ה שלי מעל"ה.
מקווה שיהיה טוב!
בשבוע שעבר יצאתי לפוש קמעה עם שיר בכורתי במלון בת"א.
נחנו עם בטן-גב, והיה לי מצויין להתבטל קצת ולנוח.
ככה נראינו מהמרפסת במלון:
תכלת נורא רצתה שאצלם אותה, וככה היא יצאה כמו דג, המתוקה הזאת:
מחרתיים ט' באב, זמן חורבן מקדשנו.
מאחלת לכולנו צום בריא ומועיל,
ושנזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן!
